"גניבה" מוזיקלית, השאלה או ציטוט?

האם אנחנו באמת מקוריים?

כל יצירה מוסיקלית בכל סגנון, מקלאסי ועד אתני כולל כל מה שבאמצע, נכללת בהגדרה קניין רוחני, רכוש לא פיזי במובן החומרי אבל כזה שיש עליו זכויות יוצרים.

עם זאת, המוסיקה היא שפה כה חובקת עולם ופופולרית, עד שבלתי נמנע שמלחינים יעשו שימוש בחומר מוסיקלי ששמעו במשך שנות פעילותם תוך שהם חוזרים על מלודיות שלא לדבר על הרמוניות לא שלהם, אם באופן חלקי ובמקרים נדירים באופן כמעט מלא.

מאחר וכרוכים בדבר כבוד, יוקרה ולעתים לא מעט ממון, הדבר מגיע לעתים לערכאות משפטיות ואז לידיעת קהל המאזינים המופתע בדרך כלל.

אבל למה להיות מופתע? הרי בהמון מקרים תוך כדי האזנה לשיר זה או אחר, נזכרים בשיר עם דמיון במקצב המעט פחות משמעותי, ובעיקר בצד המלודי ועמו כחלק בלתי נפרד-ההרמוניה, האקורדים המלווים. ברב המקרים לא נדע מה מבין השניים עורר את האסוציאציה.

מקובל שאין זכויות יוצרים על מהלך אקורדים ואכן מאות שירים כמו גם מוסיקה קלאסית, בנויים על מהלכים זהים או דומים, כשבשנים האחרונות יש אינפלציה של ממש בשירי ארבעה אקורדים בלבד, דבר שמקל ומפשט את תהליך ההמצאה כמו גם את העברת המידע ממורה לתלמיד קשה זכרון. Axis of Awesome הדגימו את זה בצורה נהדרת, שווה צפייה!

Four Chord Song / Axis of Awesome

לפני כמה שנים נתבעה להקת לד זפלין, על כך שהפתיחה של שירה המפורסם והפופולרי ביותר "מדרגות לגן עדן", מושאלת למעשה מחלק מקטע אינסטרומנטלי שנקרא "טאורוס" של להקה בשם "ספיריט", שהייתה בעבר להקת חימום של לד זפלין.

למרות הדמיון המאוד בולט, לטעמי בעיקר בעצירה באקורד החמישי הזהה בשני הקטעים, העובדה שמדובר למעשה במהלך של אקורדים מפורקים, אומנם עם באס כרומטי אך ללא מלודיה מוגדרת, הייתה בעזרם של הנתבעים, כי מהלכים דומים גם עם לא זהים ישנם במוסיקה כבר מאות שנים, במקרה זה במינור ובאחרים במאז'ור, ובית המשפט לא ראה כאן מקרה מתאים לזכויות יוצרים. 

אז האם מדובר כאן בצירוף מקרים? למרות שבית המשפט כבר חרץ גורלות, אשאיר לכם לשפוט את הקטע הבא בעצמכם:

Taurus - Spirit Vs Stairway to Heaven - Led Zeppelin

בשיר "ירושלים של זהב" כבר מדובר במלודיה – התברר שבשנת 1962, ביצע בישראל הזמר פאקו איבנז, שיר עם באסקי לא ידוע, והבית של השיר אולי הפופולרי ביותר של נעמי שמר, נשמע דומה לו בצורה שלא משתמעת לשתי אוזניים, כך שאין ספק שהייתה השפעה או השראה. שאלת הכוונה היא נושא בפני עצמו.

לדעתי המלחינה הייתה כה רבת השראה וכתבה מנגינות מקוריות ויפות כה רבות, כך שלא הייתה לה סיבה להיאחז במכוון באותו שיר ולהעתיקו כאילו הוא שלה. המנגינה נטמעה בזיכרונה ומצאה לה דרך באקראי אל תוך לחן אחר בצורה לא מודעת.

על פי הידוע, נעמי שמר בדקה ומצאה שמבחינה משפטית יש צורך בשמונה תווים זהים ברצף (אם צליל חוזר על עצמו כמה פעמים, הוא ניספר כצליל אחד), לאושרה היחסי היו בשני השירים שבעה תווים זהים בלבד, כך שגם  אם היה מתעורר פלוני באסקי ומגיש תביעה, לא היה לו "קייס" מספיק. להתרשמותכם:

לא הגעתי לכדי ידיעה אם אכן שמונה תווים או כמות אחרת, הם המבחן המוחלט, כי כל ריף גיטרה קצרצר יכול להיות המצאה בפני עצמה, לדוגמה בשיר"satisfaction"" של ה"סטונס" הריף הפותח קצר ביותר ואפשר תיאורטית להשאילו בלי חשש, כך שהדברים לא ברורים לחלוטין.

מין הראוי להדגיש שייחודו של הריף במקרה זה הוא בשילוב המוטיב המלודי עם ההרמוניה, ניתן לנגן את אותו ריף עם אקורדים שונים, והתחושה תהייה שונה לגמרי, וזה עוד בלי שדיברנו על המקצב  שגם אותו אפשר לשנות.

כדי שיתקיים אירוע משפטי בנושא זה, צריך שכותבי השיר המקורי יכירו את זה שצליליו מושאלים ממנו, מה שלא קרה בין ישראל לארץ הבאסקים. לעומת זאת התקשורת בן הממלכה המאוחדת לארה"ב הייתה מאז ומעולם הרבה יותר טובה, מה שסיבך את ג'ורג' הריסון.

הריסון גיטריסט הביטלס ומלחין בחסד הוציא אלבום סולו ראשון ב 1970 ובו נכלל שיר בשם "אלי הטוב" שהיה ללהיט ענק שהכניס מליונים והיה למקדם המכירה של האלבום. מספר חודשים לאחר צאתו, נתבע הריסון בטענה ששיר זה "גנוב" בעיקר במלודיה ובמבנה שלו משיר די זניח, אמנם מצליח ב-1963 בארה"ב שנקרא he's so fine" " של להקת בנות בשם "השיפונס". הריסון טען שאולי הכיר אותו אך הוא לא היה בתודעתו בעת כתיבת השיר, השופט אמנם קיבל את טענתו ויחד עם זאת הספיקו הדמיון הברור בין השירים ולוח הזמנים שאפשר את הכרת השיר ואת השפעתו גם אם לא במודע, בכדי להרשיעו.

לאחר שנים של התדיינויות, רכש הריסון את הזכויות על הלחן יחד עם חברת התקליטים שתבעה אותו.

- My Sweet Lord - Beatles vs. He's So Fine - The Chiffons

הזמר אד שירן נתבע פעמיים על עבירה דומה, כמו גם חברו ג'סטין ביבר. להקת "קולד פליי" נתבעה על עבירה דומה בשיר "ויוה לה וידה".  חלק מהמקרים נגמר בפשרה עם פיצוי כספי נכבד ללא הודאה באשמה וחלקם עדין בדיונים. 

אין הדבר נוגע לגרסאות כיסוי (קאברים) שהם רבים מספור בעולם הפופ, כל עוד אינך מצהיר שהשיר הוא שלך ויש קרדיט ליוצרים המקוריים כולל הסדרים כספיים כל שהם, אין שום מניעה. בהופעות מכל סוג שהו אין מגבלה (למיטב ידיעתי).  אם הייתה כזו המבצעים היו מתרוששים מחלוקת הרווחים.

דוגמא אחרונה, מותרת על פי החוק, היא ציטוט מקטע אחר. המעבד אלכס וויס אהב לצטט ממוזיקה שאהב בתוך עיבודיו. שתי דוגמאות – בפתיחה לשיר "שבת המלכה" של אריק איינשטיין שובץ ציטוט מפוגה בדו מינור לצ'מבלו שכתב באך (למוזיקה קלאסית נתייחס בפעם אחרת), ובקטע ביניים בשיר "על כפיו יביא" שבצעה רבקה זהר בפסטיבל הזמר 1969, צוטט קטע אינסטרומנטלי מתוך "איזבל" של שארל אזנבור. ספק אם יידעו את הכותבים המקוריים.

דוגמא אחרונה לציטוט, המלחינה נורית הירש כללה בפזמון של "ללכת שבי אחריך" ציטוט קצר מתוך "התקווה" תוך שינוי מקצב ומיקום בתיבה, היא עצמה סיפרה שזה בא בעקבות מעצור בהשראה.

אבל רגע, "התקווה" היא "מנגינה" שידוע שחלקה הראשון שאול מיצירה בשם "מולדאבה" שכתב המלחין הצ'כי סמטנה אף שגם קטע זה כנראה שאול משיר עם שמקורו כפי הידוע צועני. ראו איזו שרשרת של השראה (או אולי מעט חוסר השראה) הייתה פה. 

ניתן למצוא עוד מאות מקרים נוספים, ייתכן והם דמיון מקרי בלבד. האזינו ושפטו בעצמכם, אבל העיקר, זה לא צריך להפריע להנאה מאף שיר.

קצת עלי

אוריאל אטלס, מורה לגיטרה מראשון לציון וגיטריסט מקצועי. כותב מאמרים בנושאי מוזיקה בבלוג האישי שלי בזמני הפנוי.

מזמין אתכם לעקוב אחרי הבלוג שלי ולהתעדכן בנושאים מעניינים מתחום המוזיקה בכלל והגיטרות בפרט.

ואם עשיתי לכם חשק ללמוד גיטרה, תיאוריה מוזיקלית או תווים – מוזמנים להשאיר לי פרטים/להתקשר/הודעה בוואסטאפ ואחזור אליכם.

אוריאל אטלס

כתיבת תגובה