מונחים ומושגים במוזיקה

מילון מושגים במוזיקה

מוזיקה היא עולם ומלואו והיא כוללת מגוון רחב של סגנונות וז'אנרים אך גם מושגים ומונחים שמתארים מגוון רחב של מצבים שונים. במילון שלפניכם ריכזתי מושגים בסיסיים ומתקדמים במוזיקה ואני מקפיד (ולפחות משתדל) לעדכן אותו מפעם לפעם במטרה שייתן מענה מקיף לכל מי שאהבתו וסקרנותו למוזיקה לא יודעת שובע. מקווה שתהנו ותפיקו ממנו את המיטב.

לחצו על האות המבוקשת: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת

א'

מילון מושגים במוזיקה

אוקטבה – מקור השם במילה "שמונה" ביוונית, והמילה מציינת הפרש בין צליל לצליל אחר שתדירותו קטנה או גדולה פי שנתיים ממנו, ועל פי התיאוריה, לאחר שעוברים שניים עשר חצאי טונים שמתווכים ביניהם, הם נקראים באותו שם. בהתאם לכך, בגיטרה על גבי מיתר אחד, האוקטבה היא הפרש של שניים עשר שריגים, לדוגמא משריג 3 לשריג 15.

מיתר שישי ומיתר ראשון נקראים באותו שם (מי שווה ערך E ) וההפרש ביניהם הוא שתי אוקטבות כי באמצע יש גם את מיתר 4 שריג 2 שהוא צליל האוקטבה שבאמצע.

 

ח'

חצי טון – ההפרש הקטן ביותר בין שני צלילים המקובל ושימושי במוזיקה המערבית, ואולי המרווח הקטן ביותר שאפשר לשיר במדוייק ולאבחן אותו.

בגיטרה, חצי טון הוא המרחק בין שני צלילים (שריגים) סמוכים באותו המיתר, לדוגמא – כל התקדמות של שריג אחד מתחילת הצוואר לכיוון תיבת התהודה (באותו המיתר), מוגדרת עלייה של חצי טון.

ט'

טון (שלם) – המרחק הכפול לדוגמא משריג אחד לשריג שלוש, שוב באותו המיתר. 

בעזרת שתי מידות אלו מודדים ומגדירים את המרחקים בין הצלילים, לדוגמא – אוקטבה שהוא הפרש למשל מדו ועד לדו הבא בתור – הוא שישה טונים או שניים עשר חצאי טונים.

ההפרש לא נמדד בסרגל, אלא בהפרש התדירות שהוא קבוע בין כל השניים עשר.

מ'

מרווח מוזיקלי (אינטרוואל) – המרחק בין כל שני צלילים בין אם הם מנוגנים יחד או אחד אחרי השני.

אמת המדידה היא הטון והחצי טון, אבל הגדרת שם המרווח נקבעת על פי שמות התווים כך שמרווח בין צליל לזה שסמוך אליו בשמו ייקרא תמיד "סקונדה" (מהמילה second  – השני)  בין אם מדובר בחצי טון (סקונדה קטנה), טון (גדולה), טון וחצי כמו במינור הרמוני (מוגדלת) או שהצלילים שווים זה לזה כמו רה דיואז ומי במול (סקונדה מוקטנת). הדוגמא האחרונה תיאורטית למדי והיא תופיע בפועל רק מרצון לכתוב בסולם נוח יותר עם פחות סימני התק.

יש שתי קבוצות מרווחים – קונסוננטיים ודיסוננטיים. 

הראשונים הם צירופי צלילים שמשתלבים יפה (על פי המקובל) ויוצרים הרמוניה ובהם מבחינים בין מושלמים שנקראים גם זכים או נקיים (פרימה, קוורטה, קווינטה ואוקטבה) ללא מושלמים (טרצה וסקסטה). האקורדים מסוג מז'ור ומינור כשמכפילים את צליליהם מכילים למעשה את כל המרווחים הקונסוננטיים לחבילה אחת (למעט הפרימה).

הדיסוננס הוא מרווח צורם לאוזן, צירוף שיוצר תחושה של מתח ובהרמוניה המסורתית דורש פתרון בדרכים קבועות, בדרך כלל כשאחד הצלילים יורד ונוצר מרווח פתרון קונסוננטי. מרווחים אלו כוללים סקונדה, ספטימה ואת המרווח המיוחד טריטון (כשמו – שלושה טונים הפרש), שיכול להיות קווינטה מוגדלת או קוורטה מוקטנת ופתרונו המקובל הוא ששני הצלילים מבצעים תנועה נגדית שמובילה לפתרון של טרצה או סקסטה.

ס'

סימני התק – סימני עזר שנוספו במשך השנים לשפת התווים ובעזרתם ניתן לתת שם לאותם צלילי ביניים שנמצאים באמצע בין צליל הסולם הדיאטוני (בין דו לרה, רה למי, פה לסול, סול ללה, לה לסי), וזאת במקום לתת לכל צליל שם משלו, דבר שהיה מסבך את השפה מאד.

הראשון נקרא דיאז (#) והוא סימן שהוראתו הגבהה של חצי טון של הצליל או האקורד שלידו הוא רשום. מאחר והפעולה היא טכנית, כשעולים חצי טון ממי ניתן לקרא לצליל מי דיאז, צריך רק להבחין שמי דיאז אינו צליל ביניים בין מי לפה אלא שם אחר לאותו צליל שנקרא פה. סטטיסטית, פה יופיע בתדירות גדולה יותר אבל זה תלוי בסולם ובחוקי הולכת קולות.

השני נקרא במול (b) ופעולתו הפוכה – הנמכה של חצי טון של הצליל או האקורד הכתוב לידו, כך שלכל צליל יש למעשה שני שמות, אחד עם סימן הפלוס ואחד עם סימן המינוס. הבחירה ביניהם אינה שרירותית אלא שוב על פי שייכות לסולם ולפי כללי הולכת קולות מקובלים.

הסימן השלישי הקצת פחות מוכר נקרא בֶקָר סימן המבטל תוקף של שני הסימנים האחרים והוא נוצר בגלל אחד מחוקי כתיבת התווים שאומר שתוקף דיאז או במול על צליל מסויים הוא לאורך כל התיבה ובמידה וכתוב סימן כל שהו ליד המפתח בתחילת כל שורה הוא תקף על הקטע כולו, ואין צורך ברישום הסימנים מחדש. אם למשל בתיבה מופיע פה דיאז ואחריו, בהמשך התיבה רוצים חצי טון נמוך יותר, צריך להוסיף את הסימן המבטל או להשתמש לחילופין בשם אחר (מי דיאז), גם כאן לפי הגיון סולמי ומלודי. סימן זה פחות מוכר בין השאר מכיוון שכללים אלו לא חלים על שמות אקורדים ובפרט כשהם נכתבים באותיות אנגליות.

לגיטריסטים העדפה ברורה של הדיאז על פני הבמול וזה נכון גם לגבי נגני מפוחית פה ובאופן כללי בני האדם מעדיפים את פעולת החיבור על פני פעולת החיסור.

לחצו על האות המבוקשת: א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י, כ, ל, מ, נ, ס, ע, פ, צ, ק, ר, ש, ת

קצת על כותב המילון

שמי אוריאל אטלס, אני מלמד גיטרה בראשון לציון וברחובות, גיטריסט קלאסי מקצועי ומעבד מוזיקלי עם וותק של ארבעים שנים (פלוס מינוס) ובעל אישור לימוד גיטרה במוסדות חינוך מוזיקליים מטעם משרד החינוך.

מלבד שיעורי גיטרה פרקטיים אני מעביר גם קורס תיאוריה מוזיקלית במסגרתו תוכלו ללמוד לעומק ולתרגל את המונחים השונים שריכזתי במילון, ללמוד תווים ומגוון נושאים שיקפיצו אתכם לרמה של מקצוענים אמיתיים.

 

אוריאל אטלס

לפרטים התקשרו:

או מלאו פרטים ואחזור אליכם:

כתיבת תגובה